מחקרים 23.11.2015

צלקות שקטות בשריר הלב – ממצא שכיח שמשמעותו הקלינית לא ברורה

הדמיית לב באמצעות תהודה מגנטית (CMR) הדגימה צלקות מיוקרדיאליות, רובן לא מאובחנות קלינית או אלקטרוקרדיוגרפית, אצל כ 8% מבני 45-84 ללא רקע לבבי

הצטלקות שריר הלב היא תוצאה סופית משותפת של מחלות שונות הפוגעות בכלי הדם הכליליים ובמיוקרד עצמו. לרב הווצרות הצלקות מלווה בביטוי קליני ברור וגלוי אך לעתים ההצטלקות סמויה מעיני הרופאים ואיננה מורגשת על ידי החולים. המצאות צלקות שקטות בשריר הלב על סמך הדמיית MRI לב ממוקדת ומיפוי הגורמים הקשורים להווצרותן עמדו במרכזו של מחקר שערכה קבוצת חוקרים ממרילנד, ארה"ב. תוצאות העבודה פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA.

העבודה התבססה על MESA (The Multi-Ethnic Study of Atherosclerosis), מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה שנערך בארה"ב. משתתפי המחקר היו גברים ונשים בני 45 עד 84 ללא עדות למחלת לב וכלי דם קלינית בכניסתם למחקר בשנים 2000-2002. בשנת המעקב העשירית (2010-2012) 1,840 ממשתתפי המחקר עברו הדמית לב באמצעות תהודה מגנטית (CMR) עם הזרקת גדוליניום במטרה לאתר צלקות בשריר הלב. גורמי סיכון קרדיווסקולריים ודרגת ההסתיידות של כלי הדם הכליליים (CAC) הוערכו בכניסה למחקר ובשנת המעקב העשירית. מודלים של רגרסיה לוגיסטית שימשו את החוקרים על מנת לאמוד את יחסי הסיכויים המתוקננים (OR) להמצאות צלקות מיוקרדיאליות. גורמי החשיפה הוגדרו כגודל חדר שמאל ותפקודו, מדדי CAC, גורמי סיכון לבביים ועובי דופן עורק התרדמה (עובי אינטימה- מדיה). תוצאת המחקר הראשית הייתה זיהוי צלקות בשריר הלב בבדיקת ה CMR.

מ 1,840 משתתפי המחקר (גיל ממוצע 68 שנים, 52% גברים) צלקות מיוקרדיאליות אובחנו אצל 146 בני אדם (7.9%), 114 מהן לא זוהו בבדיקות ECG או הערכות קליניות. גיל, אינדקס מסת הגוף, מין זכר, יתר לחץ דם ועישון נקשרו לסיכון גבוה יותר לצלקות בשריר הלב במודלים מתוקננים בשנת המעקב העשירית. יחס הסיכויים המשוקלל לזיהוי צלקת מיוקרדיאלית לכל תוספת גיל של 8.9 שנים היה 1.61 (95% רווח בר סמך 1.36-1.91, P<0.001). יחס הסיכויים בהשוואה בין גברים ונשים עמד על 5.76 לרעת גברים
(3.61-9.17, P<0.001), ה OR ל 4.8 סטיות תקן באינדקס מסת הגוף היה 1.32 (1.09-1.61, P=0.005), ליתר לחץ דם מול ל"ד תקין 1.61 (1.12- 2.3, P=0.009) ולעישון בהווה לעומת המנעות מלאה מעישון לאורך החיים 2.00 (1.22-3.28, P=0.006). דרגת ההסתיידות של כלי הדם הכליליים -CAC- המתוקננת לגיל, מין ומוצא נקשרה אף היא להמצאות צלקות בשריר הלב בשנת המעקב העשירית. יחס הסיכויים להשוואה בין ניקוד CAC של 0 לניקוד בין 1 ל 99 היה 2.4 (95% רווח בר סמך 1.5-3.9), לניקוד בין 100 ל 399 - 3.0 (1.7-51.) ולניקוד של 400 ויותר- 3.3 (1.7-6.1) (P<0.001). דרגת ה CAC חיזקה משמעותית את הקשר בין צלקות בשריר הלב לגיל, מין, מוצא וגורמי סיכון קרדיווסקולריים מוכרים (C סטטיסטי 0.81 עם CAC לעומת 0.79 ללא CAC, P=0.01).

לסיכום, המחקר מגלה כי שיעור ההמצאות של צלקות בשריר הלב במדגם מבוסס אוכלוסיה בארה"ב עומד על 7.9%, כ 80% מהצלקות השקטות לא אובחנו בבדיקות אלקטרוקדיוגרפיות או קליניות. הסיכון לצלקות מיוקרדיאליות קשור לדרגת ההסתיידות של כלי הדם הכליליים ולגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים המוכרים. מחד לא מדובר בגילוי בלתי צפוי או מפתיע, מאידך השיעור הגבוה יחסית מעלה שאלות של אבחון והתייחסות קלינית לממצאים אלה, שאלות הצפויות לקבל מענה במחקרים עתידיים.

מקור:

Turkbey EB, Nacif MS, Guo M, et al. Prevalence and Correlates of Myocardial Scar in a US Cohort. JAMA.2015;314(18):1945-1954. doi:10.1001/jama.2015.14849.

ערך: ד"ר צבי שליטנר

נושאים קשורים:  מחקרים,  צלקות בשריר הלב,  מיוקרד,  CAC,  הסתיידות כלי דם כליליים,  גורמי סיכון קרדיווסקולריים
תגובות